מתוך סדרת ציורים
מתעוררת, מתוך חלום בלהות, פחד מציף את גופי, מתגעגעת אליו.. וגם אליו. רואה אותם, שקטים, רגועים, לפעמים רבים, אבל זה רק בגלל העייפות. רואה אותם בלילות ואת הבית בימים, רגעים נצרבים במוחי, מנסה להיזכר בתמונות מהעבר. בית בן 34, אני שנה פחות, בכורה או סנדוויץ' ? שעון מתקתק מאיר את תשומת ליבי, הרוח, האור וההשתקפות, יופי צלול ואני בתוכו. דמעות חונקות את הגרון ואושר גדול.
תהליך הציור הוא ארוך וממושך, לוכד לעיתים משך חיים שלמים, קמטים של זמן, ולעיתים רגעים חולפים שלא יחזרו לעולם: הנחת הפודרה, דקה של מנוחה, שבריר של זיכרון פרידה, ושקט שמאחד בין כולם.