אלואיז בורנשטיין / פאריז-באר שבע

ציור

בקיץ 1995 עליתי לישראל עם הוריי ואחי. החיים החדשים בארץ, עמם התמודדנו כעולים חדשים, היו מזמינים ומאיימים כאחד. אחי ואני ניצבנו מול החיים החדשים שנכפו עלינו בקלות יחסית להורינו, וככל שהתאקלמנו והפכנו לישראלים כך גדל הפער בינינו לבין הורינו, שהתקשו בדיבור עברית ובאימוץ התרבות החדשה.

תחושת ההגירה והנדודים מלווה את חיי. המעברים הרבים שהחלו כבר בילדותי, מעיר לעיר ומדירה לדירה, ממשיכים גם בבגרותי. עזבתי את בית הוריי לטובת מגורים בדרום הארץ, והנה בבאר שבע אני מוצאת לפתע הזדהות עם רגשות הוריי בעת עלייתנו לישראל. בדומה להם, עולות בי תחושות של זרות ושל ניכור, לצד כמיהה לשייכות וסימפטיה למקום החדש.

בעבודתי אני בוחנת את המרחב אליו עברתי, ובודקת את יחסי למקום דרך שני מושגים עיקריים: 'שייכות' ו'זרות'. צילומי שכונתי ויושביה הופכים באמצעות עבודת הציור לאופן ביטוי הקשר המורכב עם הסביבה. המבט הבוחן, כמו מבט של אנתרופולוגית למחצה, מבקש להבין, להתחבר ולהתגבר על הזרות הפועמת בו.