נגה רוזמן / חרב פיפיות
מיצב וידאו
העיסוק המתמשך בשדה האמנות הבהיר לי שבדומה לתחומים אחרים בחיים המודרניים גם תחום זה הוא גברי במובן של הכרה, נקודת מבט, שפה ועוד. כאמנית צעירה המסיימת את התואר הראשון ומעוניינת לעסוק באמנות, אני ניצבת מול השדה האמנותי מלווה בחשש רב מפגישות עם בעיות מגדריות שהן אינהרנטיות למוסד האמנותי בתרבות הפטריארכלית.
מצד שני, אני פועלת מתוך אהבה לאמנות והערכה רבה לאמנים הרבים שפעלו בתולדות האמנות. אמני המופת, אז והיום, הם מושא התפעלותי והערצתי.
כך, ובתוך עמדה דו משמעית כלפי האמנות והמוסד שלה, אני יוצרת אובייקטים היברידיים המשלבים את המסמנים הקנוניים של אמנות המופת יחד עם תגובה אישית וחתרנית אליהם. ביצירת האובייקטים העברתי אליי את חוקי המשחק שבו אני כופה על שרשרת המסמנים תחביר חדש.
מיצגי הווידאו ממשיכים את הכמיהה להטמעה בתוך עולם האמנות לצד הביקורת החריפה שלי כלפיו וזאת באמצעות הגוף האישי שלי. אני מכניסה את גופי למערך תרבותי נתון, ומנסה בוידאו אחד לנוע/להשתלב/להתקדם בתוכו, ובשני, להתריע מפניו.
