מור טישלר / אפשר לחוש בדידות גם בקרב בני-האדם
טכניקה מעורבת (בדים, נייר, צילום, רקמה, ניילון)
בטבע ובתרבות כאחד, מזוהה הנחש לעיתים קרובות כיצור רע. עור הקשקשים, אופן תנועתו החמקמק ודרכי ההרג השונות הייחודיות לו, הואנשו בספרות ובמיתולוגיות שונות כתכונות המסמלות ערמומיות, מסתורין, נשיות ופיתוי. לצד זאת, נתפס הנחש, פעמים רבות, גם כבעל חכמה, יכולות מאגיות וכוחות ריפוי. נשל הנחש כשלעצמו, מגלם מוות אך גם לידה מחדש.
מורכבותה הדיכוטומית של דמות הנחש ריתקה אותי, והובילה אותי לברוא נחשים משלי, שמגלמים מעין דקונסטורוקציה והרכבה מחדש באופנים המסרבים לדיכוטומיה הארכיטיפית של הנחש . ההשראה לדימויים נבעה הן מעולמות הטבע בהם חלקי גופו של הנחש לצד חלקי גופי שלי, והן מעולמות פנטסטיים בהם ייצוגי הנחש במיתולוגיות שונות לצד דימויים מעולמי הפנימי.
ליצירת העבודה, השתמשתי בחומרים "רכים" כגון בדים, תצלומים ונייר, שנבחרו על פי צבע ונראות, כמו גם על פי טקסטורה ותחושה. העבודה בחומרים אלו, הזרים לי בעשייתי האמנותית, תרמה לי בהליכה אל מחוזות הדמיון. מקור השם לעבודה בסיפור "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט-אכזיפרי, בפרק המתאר את המפגש בין הנסיך לנחש. הנחשים מסמלים מפגש בין טבע לפנטזיה, מציאות לדמיון, מודע לתת-מודע, חוץ ופנים, חיים ומוות. מקום זה של "בין לבין" הוא למעשה גם שום-מקום.
