צליל רוזנטל תמיר / "בבוא(ע)ת זהות"
מיצב וידאו ומראה.
אני עומדת ללדת ילד לשבט הישראלי.
אני עומדת ללדת ילד לשבט הישראלי, ולכן בוחנת את החברה הישראלית אליה הוא עומד להשתייך. שיוכו השבטי של בני נקבע עוד בטרם נשם את נשימתו הראשונה, עוד בטרם למד מהי הזדהות עם שבט, עם הסיפורים המאחדים אותו או עם אלה היוצרים בו חלוקות והפרדות, עוד בטרם הפנים מתי וכיצד הופך סיפור השבט למהות הקיום ולסיבת הקרבת החיים.
עבודת הווידאו מצולמת מתוך מבנה דמוי רחם המכוסה בבד אדום וממוקם ברחוב תל אביבי בעת הצפירה ביום הזיכרון לחללי צה"ל. הווידאו עשוי שכבות של קטעים מהצפירה, המשולבים בקטעים מבדיקת האולטרסאונד האישית שלי, ובצילומי זיקוקי דינור מיום העצמאות.
יחסי המבט בעבודה אינם סימטריים, ובעוד אני רואה את הסביבה, הסביבה איננה רואה אותי. נדמה כי זהו הרגע האחרון שבו השליטה נמצאת בידיי וכי בעוד רגע היא תילקח ממני על ידי השבט הישראלי.
