רונן עמור / הוא בלתי נמנע
מייצב פיסול, ווידאו וצילום
מהיום שבו עזבתי את בית ילדותי נשאר חדרי ללא שינוי ורק האבק שהצטבר בו מלמד על הזמן שעבר. גושים אפורים, ציפויים מתפוררים שמבטאים את מקומו של הזיכרון ביחסים שבין גדילה וצמיחה. מתי הפסקתי לגדול והתחלתי לצמוח?
הסביבות הפיסוליות בעבודה מורכבות מאבק שנשאב מבית אימי ומביתי החדש, ההצטברות של שניהם ביחד הם בשבילי חומר בנייה בלתי נמנע. ערבוב האבק וכוחות המשיכה בין החלקיקים יוצרים הוויה חדשה/ישנה של התא המשפחתי שהתהווה ומתהווה דרך הזיכרון, החוויות ויחסי הקרבה.
